אני מקווה שאני לא חסרה לאף אחד יותר מדי. אני עסוקה בללמוד וללמוד ולהגיע הבייתה ממש מאוחר ולהתבטל בסופי השבוע עד כדי כך שאני לא קמה מהמיטה עד חמש וחצי בערב (סיפור אמיתי, קרה היום). עד כדי כך שלא פרסמתי אף אחד מהפוסטים שרציתי לפרסם – לא את המיקסטייפ האחרון שעשיתי ולא את האלבומים האחרונים שהתאהבתי בהם. גם לא דברים אחרים שהתאהבתי בהם, כמו השירים של וויליאם באטלר ייטס. ובכל זאת, אני אעשה את זה קצר. ואני גם אבטיח פוסט על האוסף הנהדר Dark was the Night שקיבלתי ליום הולדת, אבל הוא יחכה עד שיהייה לי קצת יותר זמן.
לבינתיים – שיר של ייטס, פשוט כי גיליתי כמה מפעימה השירה שלו. בעצם שני שירים, הראשון הוא תגובה לתומאס מאן, שטען ברב חוצפתו שהגרמנים יודעים לחיות ואילו שאר תרבות המערב חיה רק דרך תיווך הפוליטיקה ולא חיה את החיים עצמם:
Politics
How can I, that girl standing there,
My attention fix
On Roman or on Russian
Or on Spanish politics,
Yet here's a travelled man that knows
What he talks about,
And maybe what they say is true
Of war and war's alarms,
But O that I were young again
And held her in my arms.
והשני הוא באמת כי הכתיבה שלו מפעימה אותי, וכי זה הדבר הכי רומנטי שאני יכולה להעלות על דעתי שמישהו אי פעם יוכל לכתוב (בקליפת אגוז – האשה שהוא אוהב רק משתבחת עם השנים כיוון שיופיה כבר לא מפריע לה להיות מדהימה):
The Folly of Being Comforted
One who is ever kind said yesterday:
'You well-beloved's hair has threads of grey,
And little shadows come about her eyes;
Time can but make it easier to be wise
Though now it seems impossible, and so
All that you need is patience.'
Heart cries, "No,
I have not a crumb of comfort, not a grain.
Time can but make her beauty over again:
Because of that great nobleness of hers
The fire that stirs about her, when she stirs,
Burns but more clearly. O she had not these ways
When all the wild summer was in her gaze.'
O heart! O heart! if she'd but turn her head,
You'd know the folly of being comforted.
ולסיום – הת'ר וודס ברודריק. אני יודעת שאני כבר לא מקורית, ואני יודעת שהאייפוד הרעב חביבי כבר כתב עליה, כי אחרת לא הייתי מכירה אותה. אבל אני מוכרחה להגיד משהו: האלבום הזה מושלם בדרכים שלא שמעתי כבר הרבה מאוד זמן, ומשהו במינימליזם שלו, ובשלמות המוחלטת הזו שבאלבום שהוא יחידה אחת מכל בחינה, עשה לי נעים בפנים לתקופה ארוכה. אפילו החבר היקר שלי, שזה רחוק מאוד מלהיות הסגנון שלו, אהב את האלבום הזה. יש משהו במלודיות האלה שאי אפשר לעמוד בפניו והקול העדין שלה עושה לי צמרמורות, כאלה שבאות כשאתה שומע אלבום שנשמע כאילו שהוא נעשה במיוחד בשבילך, לפי הזמנה. כמו קול שבא מתוכי והצליח לבטא את עצמו בדרכים שהייתי מאוד רוצה להיות מסוגלת להן.
בגלל שלמותו של האלבום הזה כאלבום קשה לי מאוד להפריד את אחד השירים מהשאר, אבל אם יש שיר שיכול לעמוד ללא המכלול, זה השיר הזה, ואולי זו הסיבה שהוא האהוב עליי מביניהם.
Heather Woods Broderick – Turned
טוב, עכשיו באמת לסיום – לאחרונה גיליתי את גדולתו של בלוג המתכונים של בצק אלים – ואני בהתלהבות של שיתוף, אז אם אתם רוצים להסתכל על אוכל מצולם יפה, להזיל ריר על מתכונים, או אפילו סתם לבשל משהו ממש טעים – מומלץ! אתם לא תאמינו איזו גדולה יכולה לצאת ממעצבת גרפית מוכשרת שאוהבת לבשל ויודעת לכתוב (אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מכינה לפסח את טארט התותים והגבינה הזה).למען הגילוי הנאות וההמלצה הכפולה, הגעתי לבצק אלים דרך אוכל זה טעים, בלוג מתכונים מוצלח נוסף, אם כי, אין מה לעשות, לא יפה באותה מידה, על אף שגם בו ממש כיף לחטט (וגם דרך חברתי הנהדרת הילה, שהציעה לי את אותו טארט תותים כפתרון לקינוח לארוחת החג).
את דווקא חסרה מאוד, אבל מילא, יש תקופות שכותבים פחות. נחכה.
בזכותך הכרתי גם אני את האלבום המופלא הזה. את ייטס, לעומת זאת, אני מעריץ עוד מהזמן שבו ציטוט שלו היה המוטו לסרט שעשיתי בגיל 16, כשהייתי בטוח שכשאהיה גדול אהיה במאי קולנוע.
את חסרה! די להתבטלות. 😉
אני אוהבת להקשיב לשירים מן האלבומים שאת מתאהבת בהם.
אגב, רציתי לשאול: האם את עומדת להעביר את הבלוג בעקבות המצב של בלוגלי? יהיה חבל לי לאבד אותו… אני אישית כבר עברתי לוורדפרס.קום ואני ממליצה על האפשרות.