לפעמים דברים מגיעים מהמקומות שהכי פחות ציפית שהם יגיעו. לא ציפיתי לחזור מדנמרק עם ערימה של תשעה דיסקים שאת רובם רציתי כבר שנים ואף אחד מהם אינו של להקה שמקורה בדנמרק (באופן מוזר כמות נכבדה מהם של דייוויד בואי), גם לא ציפיתי שיהיה לי כל כך קשה לחזור. הכי חשוב, לא ציפיתי להשאיר שם משהו שכל כך חשוב לי.
לפעמים התעייה המבורכת ברחבי עיר זרה, ללא מטרה של ממש, מבהירה דברים שהיו עכורים קודם. כמויות של כנות נשפכו בטיול הזה. כמויות של כנות שהחיו בי תשוקות ישנות וקברו תשוקות שאיבדתי לעד. האור הפלורסנטי הזה, השמש הדנית היפהפיה, האיר דברים באור חדש וזוהר מאין כמוהו. הלוואי ויכולתי להגיד שהבאתי את התחושה הזאת איתי, אבל נראה לי שאני אצטרך לייבא אותה – ייבוא אישי, יקר ואיטי, שידרוש ממני מחיר נפשי של מאמץ קשה מנשוא: מאמץ לשנות את ההרגלים הרעים שלי.
בינתיים אפזז לי בשמלות החדשות שרכשתי בחנויות יד שניה עמוסות בכל טוב במרכז קופנהאגן, ואשתדל להינות ממצבי החדש ככל שאוכל. כאן אצרף לכם את אחד השירים שהגדירו את הטיול הזה יותר מכל, גם אם לפעמים פחדתי לשיר אותו, ולו רק מפחד שהמילים יתאימו יותר מדי, וימוטטו מגדלים וחומות שבניתי בעמל רב.
רק דבר אחד נוסף – מדהים איך שאנשים אחרים נוטים לראות הרבה לפניך את מה שקורה לך בפנים. זה מעיד משהו על כמה קל לנו לשקר לעצמינו, וכמה קשה לנו לשקר למי שטורח להתבונן.
אני מבינה מה את אומרת. לפעמים לצאת החוצה עושה לנו טוב במובן של להסתכל על דברים ועל עצמנו אחרת. וכן, לצערי קל מאוד לשקר לעצמך. בכ"א בהצלחה מעומק לבי. You can. אחת-אחת אנחנו מסוגלים להרוג את כל הטעויות שלנו.
תיהני מהשמלות (אני מתה על שמלות!), ובהצלחה בלימודים.